פרק חמישה־עשר: הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי

232 | כפות רגלי האל פסיכולוגיים של אדם כקו אהבה ושנאה, שקחה ועיצבון, נמקה וחרטה, אולם תקיד קגוֹבַה הֵרואי . . . קעצם טבעו של הקאקין הרגיל שהוא רוצה שאלוהיו יהיה שותף לו להרגשותיו ולהיפעלויותיו האנושיות, עצם שיוכל לאהבו 393 וליראה אותו חליפות . מהרבים שעסקו בסוגיה בחרנו גם את דברי החוקר סקוליון . הוא בוחן 394 וקובע כיאת מהות האל המקראי אלוהי ישראל תקיד נוכח, פעיל, נקצא בכל קמום אך אינו ניתן לתפיסה ולהמטנה לקידות אנוש . עם היותו יחיד יש לו שקות רבים : אל עליון, אל מונה, אל רועי, אל עולם, אל אלוהים, אל אלוהי ישראל, אל שדי, אל צבאות ועוד . האל קתערב באירועים כיציאת קצרים, הנדודים בקדבר סיני ובתולדות ישראל בכלל — הוא קציל, נלחם ולוחם בעצקו . בהמשך הוא טוען כי "האל אינו ניתן לנגיעה או לראייה . . . אין לראות 396 הדנים 395 גם היינמן וקסוטו,צלם אלוהים כפי שעושים עמי נכר" . באנציקלופדיה המקראית בשמותיו ותכונותיו של האל, מסכימים שיש לו אפיונים אנושיים : שמותיו רבים ובתכונותיו המנטליות, הכמו- אנושיות, נכללים כוח, נראוּת, און, אהבה, שנאה, נקמנות, סבלנות וסבל ; יכולותיו הכמו-גופניות הן קול, האזנה, ר...  אל הספר