כסף של אחרים 62 אנחנו מכירים זאת מברית המועצות ומגרורותיה . תחת חוקה נפלאה, רעיונות נאדרים ונשגבים והרבה מילים יפות התרחשו כל העוולות הגדולות שידע המין האנושי . ובקנה מידה קטן יותר, אך משמעותי, הדבר שריר וקיים גם בכלכלת הרווחה ה"סוציאל- דמוקרטית" . כשמעמד הביניים מצ'פר את עצמו כבר מעקרונות היסוד אנחנו נתקלים בבעיה : מדינת הרווחה לוקחת הרבה מאוד כסף מאנשים מסוימים, ומחלקת אותו לאנשים אחרים . במילים אחרות, מדינת הרווחה היא התגלמותו של רובין הוד האגדי, לפי הדימוי הרווח שלו ( בפועל, רובין הוד לא שדד עשירים אלא את 31 אבל נניח לאי-דיוק הזה ) . אך האם מדיניות גובי המס של המלך, של שוד היא מוסרית ? האם נריע לשודד בנקים שייקח את הכסף ויחלק אותו ברחוב ? גביית מיסים לצורך שמירה על חיי האזרחים ורכושם היא כנראה הכרח בל יגונה . אך מה הבסיס להרחבת הגבייה גם למטרות אחרות ? מבחינה מוסרית גרידא, יש מקום להרהר בדבריו של הכלכלן הצרפתי בן המאה התשע-עשרה, פרדריק בסטייה, שטען בחיבורו החוק שכאשר המדינה סוטה מהבסיס של שמירה על רכוש האזרחים ומתחילה לעסוק בחלוקה מחדש של העושר, היא מועלת בתפקיד הראשון הבסיסי הזה, ...
אל הספר