פרק 1. בין אינסטינקט לתבונה

32 | יומרה קטלנית האמין כי הסדר שבין בני אדם כוחו יפה עד למקום שאליו מגיע 1 ואשר על כן מדינה המונה מאה אלף איש קולו של הכרוז ולא יותר, אינה אפשרית . ובכל זאת, מה שאריסטו חשב לבלתי אפשרי כבר התרחש במועד שבו כתב את הדברים . על אף הישגיו המדעיים, כשהגביל אריסטו את הסדר האנושי לטווח קולו של הכרוז הוא דיבר מתוך האינסטינקט שלו ולא על בסיס תצפית או חשיבה . קל להבין אמונות כאלו, משום שהאינסטינקטים של האדם, שהתפתחו במלואם הרבה לפני זמנו של אריסטו, לא נועדו לסביבה שבה אנחנו מצויים היום או למספרי האנשים שבקרבם אנו חיים כעת . אותם אינסטינקטים היו מותאמים לחיים בחבורת נוודים קטנה, שבמסגרתה התפתחו המין האנושי ואבותיו הקדומים יותר לאורך כמה מיליוני שנים שבהן הלך הומו-ספיינס ולבש את צורתו . אותם אינסטינקטים מוּרָשים שימשו כדי להכווין את שיתוף הפעולה בין בני החבורה, ושיתוף פעולה זה היה מטבע בריאתו מסכת מגעים צרה ומצומצמת בין אנשים שהכירו זה את זה וסמכו זה על זה . אותם אנשים פרימיטיביים הונחו בידי יעדים משותפים קונקרטיים, ובידי תפישה דומה של סכנות והזדמנויות – בעיקר מקורות מזון ומחסה – שהיו מצויות בסביב...  אל הספר