132 נונה אורבך המחויבות הקטנה היומית, בליווי פגישות ההדרכה שלנו, גרמה לה להיות מנהלת הסטודיו הזעיר שלה . כעבור שנתיים היא שכרה עם קבוצת אמנים חלל גדול מאוד שבו לכל אחד היה אזור משלו, והחלה לעבוד בצבע . הסטודיו מתגלה כאן כהתנסות במרחב אינטימי, גם אם זעיר, שבו מתנהל טקס יומי של המשך יצירה . הטקס מסומן בשרבוטים קטנים המשתקפים ומקבלים משמעות בהצטברות ובדפדוף . המהות הזאת מצטרפת לנוכחות מתמשכת של הוויית היוצרת בעולם - היא יוצרת לעצמה מראה . מרחב אישי כזה הוא למעשה סטודיו שמסוגל להכיל חלימה, תכניות, שרבוטים ומתווים, כל מה שאדם יכול לדמיין ולהמציא . כאשר שוקעים בעשייה כזו, הדבר עשוי להזכיר רגע יקר ערך מן הילדות : ילד כורע על האדמה ומתבונן בנמלה אחת זערורית המנסה לשלוח רגל חוטית ארוכה למרחק עצום, והרי היא בכלל דינוזאור ענק ! לפעמים זה כל מה שנחוץ . פעם נוספת שבה הסטודיו התגלה לי בגמישותו הייתה בהליכת בוקר, כאשר פגשתי את אילנה חברתי, מטפלת בבעלי חיים, מוליכה את כלבה, ואמרתי : "אני רואה שאת לוקחת את הסטודיו שלך לטיול ! " . נאדיה חאג', מחנכת ואשת רוח, שוחחה איתי רבות על מרחבי הסטודיו . היא ציינה ...
אל הספר