ח. התגיירות בעולמה של היהדות הרבנית

שלמה זנד 168 בציביליזציות דת עצומות וחזקות ממנו . אך תהא זו טעות ליחס לקבוצות אלה נטיות מולדות של הסתגרות מגיור ומהפצת הדת היהודית . בדיאלקטיקת הכאב שתתפתח בין היהדות הפרושית לבין הנצרות הפאולינית אמנם תגבר מגמת הסתייגות זו, במיוחד במרכזי הכוח התרבותיים של העולם הים תיכוני ואחר כך האירופי, אך הטמפרמנט המגייר לא במהרה יינתק . מאמרו של הרב חלבו, כנראה מתחילת המאה ה – 4 לספירה, "קשים גרים לישראל כספחת" ) יבמות מז, ב ( , שנוהגים חדשות לבקרים לצטטו, אינו מבטא בשום פנים את עמדת התלמוד כלפי הגיור והגרים, שכן למולו ניתן להציב את האמרה הלא פחות מכריעה של הרב אלעזר, אשר נאמרה כנראה קודם לכן, הפוסקת כי "לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים" ) פסחים פז, ב ( . רוצה לומר, כל ייסורי "הגלות" וההתנתקות מארץ הקודש יעדם הוא להרבות את קהל המאמינים היהודי ולהעצימו בגאון . בין שתי ממרות ידועות אלה נמתחת קשת רחבה של התייחסויות מגוונות שעיצובן הותנה הן על ידי התמורות והמהפכים בהיסטוריה של המאות הראשונות לספירה, והן על פי נטיותיו האישיות של כל פוסק ופוסק . קשה למקם את כל האמר...  אל הספר
רסלינג