ב. התנ"ך כ'מיתוסטוריה'

מתי ואיך הומצא העם היהודי ? 79 חדשים שבעת ובעונה אחת כבר אינם מסורתיים אך מתמידים לשאוב מהמסורת . הוא גם עודד קריאה חילונית בתנ"ך, אם כי לא ממש אתיאיסטית . אף לראשי המתיישבים הציוניים בפלשתינה שימש הספר מאוחר יותר כמפת דרכים ראשונה בנבכי הזמן הארוך . בישראל של היום, שמות בתי ספר ורחובות קרויים על שמו ולא יימצא חיבור היסטורי כללי שדן ביהודים אשר נמנע להזכירו . הסיבה לנוכחות מסיבית זו היא ברורה — היה זה החיבור הראשון שבו נעשה מאמץ להמציא בפאתוס ובעקביות את העם היהודי, כאשר המונח "עם" מכיל כבר חלקית את המשמעות המוענקת ל"לאום" המודרני . אף על פי שמעולם לא היה ממש ציוני, את התבניות הלאומיות לכתיבת היסטוריה של יהודים עיצב גרץ ולא אחר . את הנרטיב האחדותי שצמצם את הריבוי "הבעייתי" ויצר היסטוריה רציפה, שאמנם מתפצלת אך תמיד שומרת על אחדותה, הצליח גרץ להעמיד, ויש להודות — בווירטואוזיות רבה . גם הפֶּריוֹדיזציה הבסיסית שההיסטוריון היהודי הציע — תיקוף המותח גשרים תלויים על תהומות של זמן ומוחק פערים ובקיעים במרחב — תשמש בהמשך כנקודת מוצא לחוקרי העבר הלאומיים המובהקים יותר שיבואו אחריו, גם אם הם ישפצוהו...  אל הספר
רסלינג