'הדרך השלישית' 407 ייבוא המחייבות את מדינות הדרום להגן על העובד מבחינה סוציאלית ואקולוגית וכדומה . כמו בורדיה, גם ראמונה טוען שזו אוטופיה היכולה להפוך למציאות במאה ה – 21 . אחרית דבר הטענה של בורדיה ואינטלקטואלים נוספים בשמאל, ש"הדרך השלישית" הנה סוציאל – ליברליזם, אינה נכונה . "הדרך השלישית" של גידנס והמניפסט של בלייר ושרדר אינם ניאו – ליברליזם מוסווה בשיח הסוציאליסטי . מבקרי "הדרך השלישית" מבלבלים בין עקרון הליבה של אידיאולוגיית "הדרך השלישית" לניאו – ליברליזם החותר לצמצום מדינת הרווחה . עיקרון זה קובע שעל ראשי ממשלות סוציאל – דמוקרטים להנהיג את ניהולם של שני המרכיבים העיקריים של המדינה במאה ה – 21 : הכלכלה ומערכת הרווחה . דפוס ניהול זה צריך להביא לצמיחה כלכלית נמשכת ויציבה באופן שיאפשר התמודדות עם תחום הרווחה . מכך נובע שניתן להשתמש במנגנון השוק החופשי, מכיוון שהוא יעיל יותר ממעורבות ממשלתית עמוקה מדי . מאידך גיסא, הניהול הכלכלי הוא אפוא עידוד היוזמה הפרטית . יש לייעל את הניהול של צד הרווחה כדי להפחית ממנו עומס יתר, שאיננו מסייע למלא את ייעודו אך מכביד על הצמיחה הכלכלית . "הדרך השלי...
אל הספר