גילה חן ותומר עינת 198 בין טראומה וקורבנות לבין פשיעה בקרב נשים . קשר זה הוגדר על ידי קרימינולוגיות פמיניסטיות רבות כגישת "מסלולי חיים" אשר מזהה קורבנות וטראומה כגורמי סיכון למעורבות בהתנהגות עבריינית . מציאות חיים קורבנית זו נמצאה כנחלתן של אסירות רבות והובילה להמשגתן כ"אסירות של החיים" . כפי שביטאה זאת אחת האסירות שלקחו חלק במחקר זה : "בחוץ הייתי אסירת עולם, וכאן בבית הסוהר אני מרגישה סוף סוף חופשייה למרות הסורגים והמנעולים" . מרבית הנשים העברייניות בישראל ( ובעולם המערבי ) נענשות במסגרות קהילתיות, ורק מיעוטן נכלא . השתדלותן המסורתית וחוצת הגבולות של מערכות אכיפת חוק רבות להימנע משליחתן של נשים עברייניות אל מאחורי סורג ובריח נובעת מסיבות רבות — חברתיות, מוסריות ותיאורטיות, כמו גם ממסקנות המחקרים ביחס למידת יעילותו השיקומית של עונש זה והשלכותיו השליליות על האסירה ועל בני משפחתה . למרבית האסירות חוויית הכליאה בכלא "נווה תרצה" הייתה קשה ומזעזעת, הן בשל התחככות ו"התנגשות" עם נשים עברייניות, כוחניות ואלימות, עם גילויי אלימות ( מילולית ופיזית ) , ניצול ( מיני וכלכלי ) , שימוש בסמים, רכילות...
אל הספר