גילה חן ותומר עינת 138 מחקרים אלה ואחרים, אשר נערכו בקבוצות אמיתיות ( בניגוד לקבוצות מחקר ) , הצביעו על השימוש ברכילות ככלי לכפיית נורמות קבוצתיות על יחידים שסטו מדרכי ההתנהגות המקובלות על הקבוצה, ו / או שלא עמדו בציפיותיה ( Acheson, 1988 ; Lee, McPherson, 1991 ; 1990 ) . נמצא שרכילות המופיעה כתגובה להפרה של נורמות חברתיות נתפסת ( על ידי חברי הקבוצה ) כחמורה פחות ( או כמוצדקת יותר ) בהשוואה לרכילות אשר באה לקדם טובות ואינטרסים אישיים ( 2000 , . Wilson et al ) . בוהם ( 1999 Boehm, ) טען שהרכילות מהווה מכניזם לנטרול דומיננטיות פוטנציאלית של יחידים בקבוצות חברתיות קטנות : כך, למשל, בקבוצות שהתקיימו בתקופה הפרה – היסטורית, והדגישו קונצנזוס ערכי ונורמטיבי, שוויון בין חברי הקבוצה והפחתת הבדלים תוך – קבוצתיים . בקבוצות אלו סייעה הרכילות הן בחשיפת מלשינים ו / או חברי קבוצה לא קונפורמיסטים ( קרי : בעלי דעה חופשית ואוטונומית ) והן בהגשמת אלטרואיזם חברתי ( 1997 Boehm, ) . בהתאם לכל האמור לעיל ניתן לקבוע שהרכילות, בדומה למנגנוני פיקוח התנהגותיים תוך – קבוצתיים רבים אחרים, מתקיימת בשל יכולתה לשרת ק...
אל הספר