גילה חן ותומר עינת 12 שנות ה – 70 של המאה ה – 20 ( Erez, Hassin and Rahav, 2000 ; Singer, Bussey, Song and Lunghofer, 1995 ) . תיאוריות קרימינולוגיות לא התעניינו בנושא זה, כאמור, והסתפקו בניסיון להסבירו באמצעות תיאוריות כלליות בנושא פשיעת גברים ( 1987 Heidensohn, ) או בהתייחסות אליו כאל תופעה שולית בתחום הפשיעה הכללית ( 1977 Heidensohn, 1987 ; Katz, 2000 ; Smart, ) . הסברים שונים ניתנו להיעדר ההתעניינות המתואר : שכיחות אובייקטיבית נמוכה של התופעה ביחס לכלל הפשיעה ( 1995 , . Singer et al ) , התייחסות לעבריינות נשים כאל עבריינות בלתי מזיקה ( Genders and Player, 1987 ) , הטענה ששיעורי המוּעדוֹת של נשים עברייניות נמוכים מאלו של גברים עבריינים ושהעבירות שלהן חמורות פחות בהשוואה לאחרונים ( , . Chesney - Lind, 1998 ; Singer et al 1995 ) . נראה שחוסר ההתעניינות המחקרית בתופעת הפשיעה של נשים מבטא, באופן סמלי, את המהות והטבע של הקרימינולוגיה המסורתית . דיסציפלינה זו והגופים החברתיים, המשטרתיים והמשפטיים אשר עוסקים בבעיות חברתיות, ואשר קשורים אליה באופן הדוק נמנעו מלהתייחס לפשיעת נשים כאל בעיה חב...
אל הספר