חינוך אמפתי כביקורת הניאו-קפיטליזם 125 כדי לקיים מפגש גנרטיבי של הנכחה, עלינו להכיר בכך שלדימוי העצמי יש קדימות אפיסטמולוגית וחברתית על פני הזהות האישית . כדי לתפוס את עצמו כחופשי, כדי להיאבק באי – צדק, כדי להבחין בכלל בכך שנעשה עוול — חייב אדם להיות בעליו של דימוי עצמי חיובי, כלומר לתפוס את עצמו כבעל ערך עבור זולתו . דימוי זה אינו יכול להיבנות באמצעות זהות עצמית, הן משום שזהות כזו אינה בנמצא עוד, כלומר מסיבות פרקטיות, והן בשל העובדה הפשוטה שזהות כזו אינה אלא תחליף חיוור לכוחה המכונן של האינטראקציה הבין – אישית הגנרטיבית — שרק באמצעות זולת משמעותי אפשר לבנותה . גם אם נבחן מקרים שבהם התעוררו אנשים לפעולה חברתית של שינוי, מתוך הכרה פוליטית ואישית בדבר העוול שנעשה להם, נגלה שעשו זאת לא משום שהצליחו לזהות את מורשתם, לא משום ש"למדו" את ההיסטוריה, לא משום ש"פקחו את עיניהם" לאחר שרכשו לעצמם "ידע" ) אף על פי שכל אלו, כאשר התקיימו, בהחלט עזרו ( , אלא משום שעמד מולם אדם אשר האמין ביכולתם, שהעניק להם תחושה של "היות בעל ערך עבור זולתי" ) גם אם היה זה אדם דמיוני ( . יתרה מזאת, ייתכן מאוד שהזהות האי...
אל הספר