החלום הנבואי בפילוסופיה היהודית של ימי הביניים ובזוהר 199 221 אלגוריים, ועל ידם הוא מנחיל את האמת לפשוטי העם, כפי מדרגת הבנתם" . אם כן, הכוח המדמה משמש את הנביא הן כלפי פנים — באמצעותו הוא קולט את הדימויים המופשטים של השכל הפועל, והן כלפי חוץ — באמצעותו הוא מתרגם את החומר המופשט למשלים המובנים לפשוטי העם . הרמב"ם מכנה את החלומות שהנביא קולט במשך השינה "חלומות צודקים", דהיינו חלומות אמת רבי-משמעות . ברסלבי-קליין מצביעה על כך שהחלום הצודק נקלט על פי הרמב"ם כמשל, כציורי דמיון וכסמלים שיש לבארם, דוגמת 222 עם זאת ישפה וכהנא-סמילנסקי חלום הסולם של יעקב ( בראשית כח, יב ) . מציינים שבתפיסת הרמב"ם אנשים רבים ניחנו בכוח מדמה מושלם, כמו קוסמים ומנחשים, והם עשויים לגלות חלומות צודקים ואף לנבא על אירועים עתידיים . חלומות אלה, לדעת ישפה, אינם חלומות נבואיים, אלא המצאה אנושית שהמקור לה אינו אלוהי . כהנא-סמילנסקי גורסת כי אליבא דרמב"ם הגדת עתידות באמצעות חלומות פתוחה לכול, כולל גויים ונשים, אבל אין 223 נראה אפוא שההבחנה החשובה ביותרמדובר בנבואה אלא בסוג של קוסמות . בין חלום אמת לחלום נבואי מתמקדת בתוכ...
אל הספר