החלום בעת העתיקה, במקרא ובתלמוד וזיקתו לחלום בזוהר 121 זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית יְהֹוָה" ( ירמיה מא, ה ) . רש"י ומצודת דוד מפרשים "מתגודדים" כשריטת הבשר, דהיינו הקזת 205 על מנהגים אלה נאמר שמי שמבצע אותם "שם טוב דם לאות צער ואבל . יצא בו ובמשפחתו, גזֵרותיו נקרעין לו, עוונותיו מוחלים לו" . כמו הריטואלים הפולחניים, גם מנהגי האבלות פורשו על דרך החיוב כי הם מציינים את היות האדם מקפיד על קיום מצווה קלה כחמורה ; ד . חלומות שעניינם כניסה למקום חדש או מסוכן, כגון : כניסה לכרך, ליער ולאגם, ובהם רואים חז"ל רואים מופת למנהיגות ותעוזה . אשר לחלומות על פעולות שאדם מבצע : יושב בערֵבה, עומד עירום, נפנה בחלום ונמסר לסרדיוט — האחרון משקף את האימה של בן העת העתיקה מפני נציגי השלטון, וחז"ל מרגיעים את הציבור מפניה . היושב בערֵבה ונפנה בחלום משקפים פעולות המיוחדות לאותה תקופה . על חלום העירום נאמר : "העומד ערום בחלום בבבל עומד בלא חטא בארץ ישראל עומד בלא מצוות" ( ברכות נז ע"ב ) . לא מצאתי בספרי חלומות של העולם העתיק התייחסות לעירום, אבל יש התייחס...
אל הספר