החלום בעת העתיקה, במקרא ובתלמוד וזיקתו לחלום בזוהר 83 ח"ב, משפטים קא ע"א : א . אית לאקדמא בקדמיתא, מלה חדא, דאמרו קדמאי, באינון חזוי ליליא . דתנן מאן דאתי על אמיה בחלמא, יזכי לבינה . דכתיב כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא [ משלי ב, ג ] , הכא אית לאסתכלא, אי בגין דאיהו אם יאות, והוה ליה למכתב הכי, מאן דחמא אמיה בחלמא, יזכי לבינה . אבל מאן דאתי עלה אמאי . יש להקדים בתחילה דבר אחד שאמרו הראשונים באלו מראות הלילה . שלמדנו מי שבא על אימו בחלום יזכה לבינה, שכתוב, כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא [ משלי ב, ג ] . כאן יש להסתכל, אם משום שהיא אם ( על כן יצפה לבינה ) , יפה הוא, ( אלא ) שהיה לו לכתוב כך, מי שראה את אימו בחלום יזכה לבינה, אבל מי שבא עליה, למה . ב . אלא רזא עלאה, בגין דאתהפך מתתא לעילא וסליק, ברא הוה בקדמיתא, כיון דסליק לעילא, אתהפך אילנא, ואתעביד איהו מעלמא עלאה, ושליט עלה, וזכי לבינה . ( ומשיב ) אלא סוד עליון, שהוא משום שהתהפך ממטה למעלה ועלה, בן היה תחילה ( דהיינו למטה ממנה ) כיון שעלה למעלה ( שבא עליה ) נתהפך האילן, והוא נעשה מעולם העליון ושולט עליה, וזוכה לבינה . ג . ח"ב, תרומה, קמב ע"א : ...
אל הספר