ד. "הבא על אימו בחלום"

זוהר החלומות 34 הנשית הופכת מישות קונקרטית ( אם, אחות . . . ) לייצוג מטפורי של תכונה חיובית . כלומר נקודת המוצא הפרשנית היא שעצם קיום יחסי המין משקף משאלת התמזגות של החולם עם איכות או עם תכונה מסוימת החסרה לו ושהדמות המופיעה בחלום היא למעשה שיקוף 22 של תכונה זו . מדברים אלה עולה כי החולם תופס את אימו כסמל מטפורי לחוכמה, ולפיכך התמזגות עִמה מציינת את השגת התכונה שאותה הוא שואף לרכוש . הוא הדין באחות שהיא סמל חוכמה, וכן באשת איש שהיא מיצג של העולם הבא וגם בנערה מאורסה שהיא דימוי לתורה . על הקשר הזה שבין המטפורה לסמל המיוצג על ידה היטיב לעמוד ר' יצחק בן יחיאל מיכל, מתלמידי הבעל שם טוב, שחי במאה השמונה עשרה . לדבריו, הנשמה שעולה מעלה בעת השינה היא במצב של התפשטות הגשמיות, דהיינו היא נמצאת בלא גוף, לפיכך כל מה שהיא רואה הוא נטול גשמיות, כי בעולם העליון אין דבר שהוא גשמי . משחזרה הנשמה לגוף הגשמי, היא מתרגמת את מה שראתה למושגים גשמיים . לפיכך בעת השינה הנשמה רואה את האמת הצרופה, היא פוגשת את הבינה, אך בעת היקיצה הבינה נעשית מושג גשמי, לאם שהיא 23 משולם מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין בראשי...  אל הספר