וידויי אוגוסטינוס הקדוש 110 הייתי לעבור, עפ״י תקותה החזקה, מחולי לבריאות, אחרי עבור הרגע היותר חריף הנקרא בפי הרופאים בשם ״קריזיס״ . ב . גם לא שועתי אני בתפילות ותחנונים אליך שיהי רצונך להושיעני ; כי אם כל רוחי היה נתון ללימודים ומוקדש לסערות ויכוחים . ואת אמברוזיוס עצמו חשבתי לאיש מאושר במובן הרגיל בין האנשים, כי ראיתי שכבוד הרבה הראו לו מכל עברים ; אבל פרישותו מנשואין נראה בעיני כדבר מר מאוד . אבל מה היו התקוות אשר נשא בחוּבו, מה היו מלחמותיו נגד הנסיונות שארבו לו בכל גדולתו, או איזו נחמה בשעת יגון ואיזו שמחה וגילה הביא לחמך אל הפה הנסתר של רוחו — את כל זאת לא יכולתי להשיג, כי לא היה לי שום ניסיון בזה . גם הוא לא ידע את זרמי רגשותי, או את תהום הסכנה שהייתי צפוי לה . כי לא יכולתי לשאל את פיו כאשר רציתי, כי לא יכולתי לרכש את אזנו ופיו מפני המון האנשים הרבים שהיה עליו לשרתם . ובשעתו הפנויות מהן ( שהיו רק מעטות מאד ) היה זן את גופו רק במידת ההכרחיות המוחלטה או את רוחו ע״י קריאה בספרים . ובקראו בספר עיניו רחפו מעל לעמודים ולבו שאב את הרעיון, אבל קולו ולשונו היו שוכנים במנוחתם . פעמים הרבה...
אל הספר