וידויי אוגוסטינוס הקדוש 72 במחזות משחקים — הוא בעל רחמים . אבל מה יתרון ברגשי רחמים כאלה בעד מחזות שוא ובדוים ? כי הרואה את השחוק אינו מתבקש להחיש עזרה, כי אם רק להתעצב, וכל מי שעצבו גדול ימחא כף הרבה, בהביעו תהלה אל המְשַחֵק . ואם יסורי האנשים ההם ( אם היו באיזה זמן או אם הם רק יצורי דמיון ) יוצגו באופן שהרואה לא יסיך דמעות מעיניו, אז הננו מתרעם ומלא בקורת בהלכו לביתו ; אבל אם הובא לידי צער ודמעות, הוא מתענג על המחזה ועיניו נמלאות דמעות גיל . ג . ובכן, האוהבים אנו צער ודמעות ? הלא כל אדם יבקש שמחה . או אולי הוא מפני שהאדם, אף כי אינו חפץ להיות שרוי בצער, מכל מקום חפץ הוא להיות רחמן, ויען כי אין רחמים מבלי צער, בעבור זה אוהבים אנו גם את הצער ? זה בא גם מעורק הידידות שיש בנו . אבל לאן הולך זה ? אנה ישתפק ? מדוע הוא זורם אל תוך האשד המכוער המעלה בגליו את רפש התאוה, בהשתנותו בזדון עצמו לרדת מטה ממדרגתו הנשגבה כעצם השמים לטוהר ? האם בעבור זה נמאס את רגש החנינה ? לא ולא . צריכים אנו לאהוב לפעמים צער ויגון . אבל השמרי מתועבה, בת נפשי, תחת כנפי אלהי הסתרי ונשמרת מתועבה . כי יש בי רחמים גם עתה...
אל הספר