מבוא אל ״וידויי אוגוסטינוס״

וידויי אוגוסטינוס הקדוש 41 לא התפלספות שטחית ולא הצגת עצמו למוסר ולמופת לעיני הבריות ככתביו של מַרק אירֶיליוס, כי אם ציור שלם בכל פרטיו מאדם אחד ידוע, מאינדיביד אחד והתפתחותו מימי ילדותו עד בואו בימים, שאיפותיו ודחיפותיו ורגשותיו ומגמותיו — תמונת נפש מצוירה בכשרון מצוין של הסתכלות, העוזב את השבילים הרגילים והנושנים של הפסיכולוגיה והולך בדרכו של הפיזיולוג והמנתח . ה ה ס ת כ ל ו ת היא גבורתו של אוגוסטינוס . כל דבר מענין אותו בגלל הסתכלותו, גם מה שנעלם מעיני הפילוסופים האבסטרקטים . הוא מצייר את הילד בעריסתו, את ״זדונו״ של היונק, ומביע הגיונות ע״ד ״תומת הילדות״ . הוא מתבונן אל התחלת הדיבור ומראה איך שפת הילד מתפתחת לאט לאט מרגש ההתחקות . הוא מסתכל במשחקי הילדים ורואה בילד את הגדול ובגדול את הילד . הוא מאזין בלב מלא חנינה אל אנחותיו הראשונות של הנער, אשר כופים אותו ללמוד . הוא מלווה אותו על דרכו לבית הספר, אשר ע״י זה הוא נדחף אל תוך הזרם של החברה האנושית, מתוך זה הוא בא להתבונן בדרכי החברה האנושית בכללה . הוא מכיר את הקסם וכח ההתדבקות של ה״רע״ הציבורי : ״הוי ריעות אשר רעה היא מן השנאה, שיחה...  אל הספר