דרכי חניכתו של ר' חיים ויטאל 177 כל הצער והייסורים הבאים על אותו הגוף מעת שיצא לאוויר העולם עד שימות ואין ברשותה לצאת עד יום המיתה אך העיבור הוא שבאה הנשמה בעוה"ז בהיות האדם נולד כבר בעולם והוא גדול אז נכנסת נשמה אחרת בתוכו . . . מי"ג שנה ויום אחד ומשם ואילך שאז הוא כבר איש וחייב במצוות ובא לסייעו ולזכותו ולהדריך אותו במצות ובתורה . . . וענין העיבור נחלק לב' חלקים א' הוא שאותו הנשמה הבאה מחדש להתעבר באדם ההוא הוא צורך עצמה לפי שחסר ממנה איזהו מצוה שלא קיימה בגלגול העבר והוא מן המצות שלא באו לידה . . . או אפשר שהיא מתעברת באדם לצורך האדם עצמו . . . אך הנשמה המתעברת לצורך עצמה אינה חסרה דבר . . . אינה סובלת יסורין וצער הגוף כלל . הרי שלפי האר"י מדובר בשתי בחינות של עיבור . זה הבא לצורך נשמתו של האדם המתעבר, וזה הבא לצורכי הנשמה המתעברת . הראשון בבחינת הארה, 217 השני בבחינת השלמת תמונתו של המתעבר עצמו . הראשון הדרכה וסיוע, כמו מריק עליו אורו מבלי שמשתתף בייסורי נפשו וגופו . השני הוא כמו עצם מעצמו, אשר על כן הוא חווה ומתייסר עם המעובר . עוד חוזר הרח"ו לעסוק בנושא אף בשער הגלגולים, ומצייר ה...
אל הספר