אנטינומיזם, פולחן וחגים ומועדים 107 ואף לא את מחוות הגוף הנעשות במהלכה ; הצום אינו כלל וכלל הימנעות מאכילה ושתייה ואף העלייה לרגל למכה אין משמעותה קיום בפועל של המצווה . במקום המעשים הקונקרטיים, על המאמין הנוצירי-עלווי לכוון את מחשבתו ותודעתו אל ישויות או 'אישים' ( אַשְׁחַ'אץ ) בעולם האלוהות הנתפסים כמעין פטרונים של המצוות . ומה שאמור לגבי מצוות הדת חל גם על חגי האסלאם ומועדיו . כך למשל, חג סיום הצום ( עִיד אלפִטְר ) נמנה עם שלל החגים של הדת הנוציירית-עלווית בלי שקודמת לו חובת צום רַמַדַֿאן ; הצום מתפרש כתענית דיבור ; וחג הקורבן ( עִיד אלאַדְֿחַא ) , נחוג אמנם, כמו אצל כלל המוסלמים, אחרי העלייה לרגל למכה, אך אינו כולל את חובת העלייה לרגל, המתפרשת פירוש רוחני . גם שני המועדים שמקורם בשיעה התרי-עשרית אומצו בדת הנוציירית-עלווית תוך שינוי מרחיק לכת הן של הדרך שבה הם נחוגים הן של משמעותם : עִיד אלעַ'דִיר, המציין במסורת השיעית את מינויו של עַלִי ליורשו של הנביא מֻחַמַּד, מסמל במסורת הנוציירית-עלווית את הכרזתו של מֻחַמַּד על אלוהותו של עַלִי ; ועַאשוּרַאא', יום הזיכרון למרד בכַּרְבַּלַאא' בשנ...
אל הספר