מבוא 29 כל בני האדם מאז עידן הקריאה [ של האל ] להם ב [ היותם בעולם ה ] צללים ( פִי אלאַטִ'לַּה ) מקבלים את גמולם על פי דרגותיהם בהיענות [ לקריאתו של האל ] [ . . . ] ; ומי שנענה שם [ לקריאתו של האל ] נענה גם כאן [ בעולם הזה ] ; ומי שהתכחש 47 שם מתכחש לה גם כאן . שורות אלה הן נקודת מוצא לדיון בכמה יסודות חשובים של דוקטרינת הגלגול . ראשית משתקפת בהן התפיסה המיתית הגנוסטית הידועה גם ממקורות נוציירים אחרים, שעל פיה ראשיתם של הנוציירים בעולם קדם-קוסמי . בפתח הדיון נרמז פסוק הברית ( אַאיַת אלמִיתַ'אק ) הנודע : 'ריבונך נטל מבני האדם, מתוך גבם, את יוצאי חלציהם, והעמידם להיות עדים על 48 פסוק עצמם — האין אני ריבונכם ? אמרו, עדים אנו כי כן הדבר' ( ק' 7 : 172 ) . זה משמש מצע לרעיון המשותף לכלל השיעה שנשמות השיעים התקיימו 49 הווריאציה הנוציירית-עלווית של מיתוס זה מבליטה עוד קודם הבריאה . את יסוד החטא שבו נכשלו נשמות הנוציירים-עלווים בעולם הקדם-קוסמי . כאשר ניצבו לפני האל בדמות צללים באותו עולם, שאל אותם האל את השאלה המופיעה בפסוק הנזכר 'האין אני ריבונכם ? ' ואומנם הם השיבו על שאלתו בחיוב, אלא שהתרשל...
אל הספר