פרק חמישי האמונה הגנוסטית

האמונה הגנוסטית 109 ביקום על ידי שבעת הרקיעים, כך רוחו שבויה במיקרוקוסמוס האנושי על ידי שבעת הלבושים של הנפש שנובעים מהם . במצב הגלות שקועה הרוח בתוככי הגוף והנפש, בלתי מודעת לעצמה, מטושטשת, ישנה או מסוממת על ידי סם העולם, ובמצב תמידי של בורות : 'השליטים התייעצו איש עם רעהו ואמרו : "הבה נפיל תרדמה על אדם ויישן" . התרדמה שהפילו עליו היא חוסר-ידיעה' ( שם 89 ) . במצב זה הגנוסטיקאים הם כ'בני אלמוות החיים בקרב אנושות גוועת' ( שם 96 ) . יקיצתה של נפשם ושחרורה יבואו באמצעות הגנוסיס : 'לאחר שתעתה אל מבוכי הרשע, הנפש האומללה אינה מוצאת דרך החוצה . . . היא מבקשת להימלט מהכאוס המדכא, אך אינה יודעת כיצד' ( היפוליטוס, הפרכת כל הכפירות 5 . 10 . 2 ) . מטבעה הרדיקלי של האמונה הדואליסטית נגזרת גם תפיסת הגאולה שלה . כפי שהאל הטרנסצנדנטי זר לעולם הזה, כך זרה לעולמנו גם רוחו של הגנוסטיקאי הכלואה בו . מטרת המאמץ הגנוסטי היא שחרור האדם הפנימי מכבלי העולם ושיבתו למכורתו בעולם האור . התנאי ההכרחי לכך הוא ש'יֵדע' על האל שמחוץ לעולם ו'יֵדע' על עצמו, דהיינו על מקורו האלוהי, על מצבו הנוכחי ועל טבע העולם שגזר על כ...  אל הספר