פרק רביעי - התפתחות התאולוגיה מהמאה הראשונה עד ניקאה

התפתחות התאולוגיה מהמאה הראשונה עד ניקאה 83 של דרמת הגאולה האלוהית בשני שלבים : ארצי ושמימי ( אל הרומיים א 3 - 4 ; הראשונה לפטרוס ג 18 ) . הוא מתואר בדמותו הארצית כמשיח בן-דוד ובמקביל מודגשת דמותו השמימית ( מרקוס יב 35 ; מעשי השליחים ד 25 ) . ישוע הוא גם עבד האל והנביא שעליו דיבר משה ( דברים יח 18 ) , אם כי כינוי זה לא האריך ימים ( מתי יב 18 ; מעשי השליחים ג 22 ) . הקשר של האדון השמימי לקהילה ולעולם בא לביטוי ברעיון הפארוסיה ( parousia ) , שיבתו של המשיח בגבורה ( מתי כד 3 ; מעשי השליחים ג 20 - 21 ) . מחברי האוונגליונים הסינופטיים, או יותר נכון עורכיהם, שמרו הרבה מדבריו האותנטיים של ישוע ומעשיו, אך הם היו גם ( ואולי בעיקר ) מפרשי האמונה של הכנסייה הקדומה בחיי ישוע, מותו ותחייתו הנשגבת על פי רצון האב ועדותם של כתבי הקודש . גיבורם הוא 'בן האלוהים', כינוי שמקורו ככל הנראה לא בכנסייה הקדומה, אלא בהכרתו של ישוע עצמו בקשר המיוחד שבינו לבין אביו שבשמים . הכרה זו במעמדו המיוחד ( מרקוס יב 6 ) , ובהיותו הצינור הבלעדי לקשר אל האב ולגאולה ( מתי יא 25 - 27 ) , היא השורש לכריסטולוגיה של הכנסייה הקדומ...  אל הספר