פרק שלישי קדושת הסדר וסדר הקדושה בהגותו של המהר״ל מפראג

אמת, אמונה וקדושה 90 אליהם או לבסס את הבנתם על הנחות הנטולות מעולמות רוחניים מאוחרים 1 להם ורחוקים הרבה, ימי-ביניימיים, פילוסופיים וגם קבליים . בנקודה זו סבור אני, שלמרות בקיאותו הרבה והמוכחת במחשבה הפילוסופית היהודית של ימי-הביניים ועל אף השימוש הרחב שהוא עושה בתפיסותיה ובמונחיה, מהר״ל איננו פילוסוף ; ולמרות רמזי קבלה רבים שהוא מפזר בכתביו, ועל אף קטעים שהוא מצטט מעת לעת מחיבוריה, מהר״ל איננו 2 מקובל, לא בהנחות היסוד התאולוגיות שלו ולא בחוויותיו הדתיות המהותיות, 1 בחרתי להשתמש במהדורת פירושי אגדות : פירושי מהר״ל מפראג לאגדות הש״ס, חלקים א – ד, ירושלים תשכ״ו – תשכ״ח ( להלן : פירושי אגדות ) . ראוי לציין, כפי שכבר טרחו לקבוע חוקרים שונים, שאמנם יש לו למהר״ל שיטה הדוקה ומקפת, שמבססת את עצמה תמיד על מאמרי חז״ל ועל פרשנותם, אך הרצאת דבריו הינה בלתי שיטתית ולוקה גם בעמימות טרמינולוגית . ראו למשל א״פ קליינברגר, המחשבה הפדגוגית של המהר״ל מפראג, ירושלים תשכ״ב, עמ׳ 13 – 14 , 17 ( להלן : קליינברגר ) ; J . Elbaum, “Rabbi Judah Loew of Prague and his Attitude to the Aggadah”, Scripta Hierosolymitan...  אל הספר