ÏÕ·ÂÈ̯ÂÈ ˛¥± שהוא שואל את עצמו מה לעשות עכשיו, מנסה להחליט אם כדאי להציע שייפגשו פעם ירצה – עוד פעם, מנסה להחליט אם הוא רוצה אותה, אם יש סיכוי שאי אותה . אתה יכול לחסוך לעצמך את ההתלבטות, אמרה לו בלי מלים, ממילא לא ייצא מזה כלום . אני לא אשת החלומות שלך . ואתה, יותר כדאי שתתרחק ממני, כי שוב אני לא מרגישה כלום . כמו תמיד . גם אליך לא . ושנינו עייפים . בוא נשלם ונצא, נגיד יפה שלום וניפרד . שוב הטקס האידיוטי הזה בסוף הערב . בוא נקווה שלא ניפגש יותר אף פעם, אתה ואני, לא באוניברסיטה ולא אצל חברים . גם לא אצל חגית ויונתן שחשבו ש"זה יהיה נהדר" אם ניפגש, שבטח נמצא חן זה בעיני זו, שככה ייפטרו משני רווקים בסביבתם וגם יעשו מצווה בשביל יעל המסכנה, שאף פעם לא היה לה חבר . כמה אני לא אוהבת את הרחמים הפטרוניים האלה, של החברות שלי והאמהות שלהן . "יעל כזאת בחורה נהדרת, אני לא מבינה איך היא עוד לא מצאה מישהו . . . " . אבל למען האמת, יעל לא רצתה חבר . לא ממש . בין הדמיונות הלא ממוקדים שלה על מישהו שיבוא ויאהב אותה ויגרום לה לבקוע, כמו אפרוח, מן השריון דייטים דביקים – שהתקשה סביבה בשנים האחרונות, לבין המ...
אל הספר