812׀ מספּרים לא משקרים שנזרעו . אפילו אחרי יבול גרוע היה צורך לשמור עד 30 אחוז מן היבול שנקצר, ובדרך כלל לא פחות מ- 25 אחוז, לזריעה בשנה שלאחר מכן . היבולים בתחילת ימי הביניים היו לא פעם נמוכים מאוד — 50 - 60 קילוגרם לדונם . יבולים של 100 קילוגרם לדונם נעשו נפוצים רק במאה השש-עשרה, ובסביבות 1850 כבר הגיע היבול הממוצע ל- 170 קילוגרם לדונם — פי שלושה מהיבול ב- 1300 . בזכות שילוב של אמצעים שננקטו לאחר מכן ( מַחזור זרעים וקיבוע חנקן בעזרת גידולי קטניות, ניקוז שדות, זיבול אינטנסיבי יותר וזנים חדשים של גידולים ) , עלו התנובות ליותר מ- 200 קילוגרם לדונם, בימים שבהם שדות החיטה בצרפת עדיין הניבו 130 קילוגרם לדונם, והשדות המעובדים באינטנסיביות במישורים הגדולים של אמריקה הניבו 100 קילוגרם לדונם בלבד . ( וזה היה הממוצע הארצי אפילו ב- 1950 ! ) שיפורים מכריעים באו אחרי שנים של התקדמות איטית ומדורגת, תנובת החיטה ארה"ב ( טונות להקטאר ) בריטניה הכפלת יבולי הח יטה׀ 19 2 רק עם הופעתה של החיטה קצרת הקנה . החיטה המסורתית היתה גבוהה ( כמעט כמו האיכרים שקצרו אותה בחרמשים בציוריו של בּרוֹיגל ) , והניבה תבן פי...
אל הספר