212׀ 4,000 שבועו ת כאן ( עמ' 75 ) , אבל אולי הדרך הפשוטה ביותר היא לנהל שתי רשימות מטלות, אחת "פתוחה" ואחת "סגורה" . הרשימה הפתוחה נועדה לכל דבר שמחכה לביצוע ושידרוש, ללא ספק, תהליך עבודה ארוך ומסויט . לשמחתנו, זה לא מתפקידנו להתמודד עם זה : אנחנו רק צריכים להעביר משימות מהרשימה הפתוחה לסגורה — כלומר, לרשימה שיש בה מספר סעיפים קבוע, עשרה לכל היותר . הכלל הוא לא להוסיף לעולם משימה חדשה לפני שהשלמנו אחת לפחות . ( ואולי תידרש לנו רשימה שלישית, עבור משימות שנמצאות "בהמתנה" עד שמישהו אחר יחזור אלינו . ) לעולם לא נצליח לבצע את כל המשימות ברשימה הפתוחה — אבל ממילא לא היה לנו סיכוי לכך, ובדרך הזו לפחות נשלים המון דברים שבאמת אכפת לנו מהם . אסטרטגיה משלימה היא לקבוע מראש גבולות זמן ליום העבודה שלנו . ככל שהמצב התעסוקתי שלנו מאפשר זאת, יש להחליט מבעוד מועד כמה זמן נקדיש לעבודה — אפשר לומר, למשל, שנתחיל ב- 30 : 8 ולא נסיים אחרי 30 : 17 — ואז לקבל את כל יתר ההחלטות בנושא הזמן שלנו לאור הגבולות הללו . "אפשר למלא כל מספר שרירותי של שעות בעבודה שנראית לנו פרודוקטיבית", כך כותב קאל ניופורט, שבוחן את ה...
אל הספר