המיריען שבתוונו׀ 7 9 קופאת ביד . וכך אתה מחליק לך יחף על הקרח, מנסה לנגב את הגוף במגבת ידיים קפואה . " התגובה האינסטינקטיבית של רוב בני האדם לנוכח מצוקה גופנית — אפילו מתונה הרבה יותר מזו — היא לנסות לא לשים לב אליה, לנסות להתמקד בכל דבר אחר . אם, למשל, יש לכן פוביה מתונה ממחטי מזרקים, כמוני, סביר להניח שמצאתן את עצמכן בוהות בנחישות ביצירות האמנות הבינוניות התלויות על קירות המרפאה, בניסיון להסיח את דעתכן מהזריקה שאתן עומדות לקבל . בתחילה זה היה גם האינסטינקט של יאנג : רתיעה פנימית מחוויית פגיעתם של המים הקפואים בעור באמצעות מחשבה על משהו אחר — או פשוט ניסיון, מתוך כוח הרצון בלבד, לא להרגיש את הקור . קשה לומר שזוהי תגובה לא הגיונית : כשכל כך לא נעים להמשיך להתרכז בחוויה עכשווית, נשמע אך הגיוני לחשוב כי התרחקות מהסיטואציה תמתן את הכאב . אך עם כל מבול נוסף של מי קרח, יאנג החל להבין שזוהי בדיוק האסטרטגיה הלא-נכונה . למעשה, ככל שהתרכז יותר בתחושות הקור העז, והקדיש להן תשומת לב מלאה ככל האפשר, כך הן גרמו לו פחות סבל — ולעומת זאת, ברגע ש"תשומת לבי נדדה, העינוי הפך בלתי נסבל . " אחרי כמה ימים,...
אל הספר