164 ׀ ליאה גארט אמרו לחיילים שוב ושוב, "אל תעצרו על החוף ! תתקדמו ! תתקדמו ! " המילים האלה הדהדו באוזניו בזמן שעמד במקומו והתנשם . הוא ידע שהדבר הגרוע ביותר יהיה להיתקע בין הים ובין כוחות ההגנה הגרמניים ולשמש מטרה קלה לאויב . אמנם מאסטרס לא ידע זאת, פלגת האופניים נוחתת בחוף סורד, 6 ביוני 1944 Xהדיחי ׀ 165 אבל אותו המצב עצמו התרחש בחוף אומהה, במרחק כמה קילומטרים ממערב להם, שם מאות חיילים אמריקאים נטבחו בעודם מתאמצים 2 להיחלץ מהחופים המוגנים היטב . אבל מאסטרס התקשה לא לעצור ולבחון בהשתוממות את הסצנה המחרידה שהתרחשה לנגד עיניו . האוויר הדיף ריח דיזל ומי ים, אבקת שרֵפה ומוות . מאחוריו, חיילים מתים ואיברי חיילים היטלטלו כה וכה בגלים . מול מאסטרס היה חייל גוסס שניסה שוב ושוב לקום, בהילוך אטי, אבל איבד דם רב מדי . לצדו ראה מאסטרס שני חיילים חופרים בקדחתנות בחול בניסיון להסתתר מהכדורים ומפגזי המרגמות . זו היתה משימה סיזיפית, שכן הגלים המשיכו למלא במים את המחפורת חסרת התוחלת שלהם . כמה חיילים אמיצים הסתערו על הגנות האויב ונקצרו למוות . אחרים קפאו מרוב פחד ופשוט ישבו על החוף ובעיניהם מבטים ריק...
אל הספר