158 | ד"ר אבי רובינשטיין אביה לקח אותה לבדיקות דם שגרתיות, אך אלו לא העלו ממצא חולני . חודש חלף, ההקאות נמשכו, וסיגל השילה עשרה קילוגרמים ממשקלה . רופאת המשפחה ד"ר מרוז חשבה לקדם את האבחנה והפנתה את סיגל לרופא גסטרואנטרולוג ובמקביל לאולטרסאונד CT-לו בטן . במהלך השבוע ניסתה הרופאה המסורה לקבוע מועדים קרובים לבדיקות שהועידה לסיגל, אולם העלתה חרס בידה . ורד, אִמה של סיגל, זיהתה על עור הבטן של בתה פסים שהעידו על הרזיה חריפה . הדבר הגביר את חששה ממחלה קשה, ועל כן היא חזרה לרופאה . משלא חלפה ההקאה הטורדנית ומשנוכחה לדעת כי בתום חודש וחצי עדיין אין שינוי לטובה והירידה במשקל דוהרת, החליטה ד"ר מרוז לכתוב הפניה למחלקה לרפואה דחופה בבית החולים הסמוך : "ירידה דרסטית במשקל . לבירור" . סיגל נבדקה ביסודיות בחדר המיון בבית החולים . בדיקות הדם לא העלו כל ממצא פתולוגי, והכירורג התעקש שמדובר GMG-ב , כלומר "גורנישט מיט גורנישט" ביידיש, כלום ושום דבר . בעצם לתפיסתו הילדה בריאה . רופא הילדים עמד על כך שבמחלקת ילדים הגיל העליון לאשפוז הוא שבע-עשרה, ויום הולדתה השבעה-עשר של סיגל חל כחודש לפני כן . במחשבה נוספ...
אל הספר