פרק 9: הדימום נעלם מעיני הרופאים, אז אפשר להמציא חיידקים

132 | ד"ר אבי רובינשטיין אין טעם להתאמץ להציל את חייו של מי שלמעשה כבר מת . יש בדיחה המסופרת בין רופאים על חולה שנפטר ומגיע לגן עדן . הוא נכנס בשעריו כולו צוחק . "מה כל כך מצחיק ? " תוהים המלאכים . "לא תאמינו", סח להם הנפטר, "הרופאים עוד מנתחים אותי שם למטה" . אבל למציאות של משפחת רובין ולצחוק לא היה דבר במשותף . "בשלב הזה היה אבא נפוח באופן קיצוני", העידו ילדיו . "הבצקת הקשה שיוותה לו ממדים מבהילים של בלון" . על אף מצבו הבלתי הפיך הורד יוסף כעבור ארבעה ימים שוב לחדר הניתוח, לצורך ביצוע פתיחת בטן חוקרת נוספת . הוא נותר באי-ספיקה רב מערכתית, והוכר סוף-סוף כנפטר גם מבחינת הרופאים הבכירים רק כעבור תשעה ימים . סמוך לזמן שבו נדם לבו של יוסף, כינס מנהל היחידה, פרופסור חצרוני, את משפחת המנוח בחדרו . הוא הביע את צערו העמוק ומיהר להוסיף, "אבא נפטר מזיהום . עשינו את כל המאמצים, אבל הוא מת כתוצאה מהתפרצות של חיידק טורף אלים" . במילים אחרות, הוא חרץ כי האשם במותו של יוסף הוא "חיידק טורף" שתקף אותו בניתוח הראשון . "טרוף טורף יוסף", כך כזכור הגיב יעקב אבינו כשבניו סיפקו לו סיפור בדים כי חיה רעה אכלה...  אל הספר