פרק 2 : מפת חשיבה | 23 מבינים — בדיכאון, והספורט היחיד שעשיתי היה כדורגל ( אם אפשר לקרוא ספורט לעמידה באמצע המגרש וחלוקת פקודות לאחרים, שזה בעצם מה שעשיתי ) . אמרתי לאביב : "כמה אמרת, עשרה קילומטרים ? אין מצב שאסיים כזאת ריצה . אולי אצליח לסיים שלושה קילומטרים . " אבל אביב לא ויתר . הוא התעקש עד שהצליח לשכנע אותי . למחרת בבוקר התייצבתי למרוץ, וכיוון שהייתי בטוח שאני עומד לעשות בושות ולא רציתי שאביב יראה אותי בקלוני, התייצבתי רחוק ממנו בסוף התור וחיכיתי להזנקה . המרוץ החל, ויצאתי לדרך . האמת ? זה לא היה קל, אבל גם לא קשה מדי . בערך בקילומטר החמישי ראיתי פתאום שכבר הגעתי לאביב, ובלי שהוא שם לב הגברתי מהירות ועקפתי אותו די בקלות . סיימתי את המרוץ, חשבתי שהיה נחמד וחזרתי הביתה . למחרת בצהריים התקשר אלי אביב . "תגיד, זו באמת הפעם הראשונה שאתה רץ עשרה קילומטרים ? " שאל . "כן," עניתי . "אתה יודע מה התוצאה שלך ? " השבתי בשלילה . "רצת עשרה קילומטרים ב- 45 דקות," הוא אמר לי . "זה טוב ? " שאלתי, כי באמת לא היה לי מושג . הוא היה מופתע . "לפעם ראשונה זה מעולה ! " באותו רגע נפל לי האסימון : מה, אני ...
אל הספר