14 | התאבדות המערב שכמעט איש מתחת לגיל שישים לא שמע עליו ( "ג'יימס מי ? " ) . ולרוב האנשים שמעל לגיל זה, ברנהם הוא לא יותר מזיכרון קהה, מעין טרנד חצי נשכח ומביך מעט שמעולם לא הצליח לחזור לאופנה . "אה, כן", מנצנץ משהו בזיכרונם פתאום, "הכותב של מהפכת המנהלים" — ספרו הראשון והמפורסם ביותר של ברנהם, שפורסם ב- 1941 — "לוחם נלהב במלחמה הקרה, עזר להקים את הקונגרס לחופש תרבותי ו . . . הוא לא היה תומך של מקארתי ? " . התשובה לשאלה האחרונה היא : לא — עוד על כך בהמשך — אבל גם רמז קל שבקלים לנטייה ל"מקארתיזם" הספיק כדי להגלות מישהו מהזיכרון הקולקטיבי, כפי שלמד ברנהם על בשרו . יוצאי הדופן הבולטים בהשכחה הכללית המקיפה את ברנהם הם אלה הקשורים לנשיונל ריביו, הדו-שבועון השמרני שעזר ברנהם להקים ב- 1955 , כשהיה בן חמישים . במשך יותר משני עשורים החיה ברנהם את עמודיו של כתב העת בסגנונו החסכני שאינו חוסך בביקורת, ובחוכמתו כעורך . הוא כתב על מגוון נושאים, החל במדיניות חוץ — תחום המומחיות שלו — וכלה ( בתחילת הדרך ) בקולנוע . ויליאם פ' באקלי הבן, העורך המייסד והרוח החיה של כתב העת, קרא לברנהם "גורם ההשפעה האינט...
אל הספר