10 | התאבדות המערב ועמית אדיב מתחת לחזות חיצונית מאופקת וג'נטלמנית — מקרינות אותו טון יבש ופיכח הגוער בנטייה האנושית להונאה עצמית . כמה ממבקריו של ברנהם, ובראשם ג'ורג' אורוול, מקבלים את הדיוקן העצמי הזה של האמן כמנתח מדעי ואפילו א-מוסרי של פוליטיקה של כוח . ואומנם, ביקורתו של אורוול כוללת את ההאשמה שברנהם נהנה מדי כשתיאר את האילוצים נטולי החרטה המניעים את האדם לדכא ולרצוח אחרים בעיתות אי-ודאות . הוא התקרב, כתב אורוול, לסגידה לכוח במסווה של ריאליזם . כל אותם היבטים של אישיותו הספרותית של ברנהם, אולי חוץ מהאחרון שבהם, עולים בקנה אחד עם ייצוגו כמנתח ריאליסטי, חסר רגש כמעט . אבל רושם זה מתפוגג לאחר קריאת כמה עמודים מהתאבדות המערב . כל קורא יודה : זוהי יצירה של כותב מעורב ונרגש המגיב בלהט לאירועים ברחבי העולם, הנראים בעיניו כמצויים בין שערורייה לטרגדיה . הריאליזם עודנו שם, כמו תמיד, וכן הנימוקים הלוגיים הקרים . אבל הם אינם מובעים בקרירות, גם לא בתרעומת, שכן זעם נוסח המלך ליר על מזג-האוויר הפוליטי הוא מבחינת ברנהם אחד מסימניו של הליברליזם האמריקני המודרני . נהפוך הוא, הריאליזם והלוגיקה מובעי...
אל הספר