92 חלק שני ומקבלת עידוד מהקפיטליזם הפטריארכלי, תחרות שבה — כפי שכולנו יודעות — נשים ממשיכות להפסיד במשך מאות שנים . הרצון של נשים רבות, בעידודן של כמה פמיניסטיות, בעיקר ליברליות אך גם רדיקליות, לעבור מאימהות לעולם העבודה כדי להשיג הגשמה עצמית הולך יד ביד עם המגמה הזו — כאילו העבודה היא באמת אסטרטגיה משחררת, כאילו המודל הגברי, ללא טיפול באחר, הוא באמת משחרר, כאילו העבודה אינה אלא כלא לכל כך הרבה נשים ( וגברים וילדים ) ברחבי העולם . נטייה זו לפטריארכיזציה של נשים ועבודתן, לרבות הרצון לפצות כלכלית נשים על נתינה ואכפתיות, הופכת את האימהות, הנתינה והאכפתיות לחלקים אינטגרליים מהמערכת הבורסאית והמוניטרית . ונכון לעכשיו ידוע שהקפיטליזם יודע הכי טוב איך להפוך מעשים בעלי כוונות טובות כאלה לחלק מתהליך עשיית הרווחים . בפינלנד, למשל, מקרה מופתי של מדינת רווחה, מתברר כי דברים נסתרים מן המבט קורים ( תקשורת אישית עם עמיתה פינית, 10 באוקטובר 2017 ) : סגירת בתי חולים ומרכזי בריאות רבים, כדי לפנות מקום לתאגידים פרטיים וקיצוץ כללי בעלויות ; תינוקות ואימהות, כמובן, נחשבים לנטל נורא על הכלכלה הגברית : אימהו...
אל הספר