208 פרק ארבעה-עשר "אולי אכתוב על זה ספר", זרק הערה . בשלב הזה, לפתע, נקשרו לי הדברים לקבוצת המחקר שבה נטלתי חלק עם פרופ' עמיה ליבליך, ושאלתי בזהירות אם ניתן לשאול אותו שאלה אישית . כשנענה בשמחה שאלתי האם הוא דור ראשון להשכלה אקדמית . לרגע הופתע מהשאלה ולקח לו זמן להפנים את הניסוח, אז התעשת וענה בגאווה : "כן, כן" . ביקשתי את רשותו ליצור עימו קשר לאחר שנסיים את ההיקשרות בינינו כמרצה וכסטודנט . בינתיים פרצה מגפת הקורונה וחלפו חודשים רבים עד שיכולנו להיפגש . שיחתנו התקיימה בחופשת הקיץ, בצוהרי יום שטוף שמש, בגינה ציבורית . איחרתי מאוד, התקשיתי למצוא את נקודת המפגש וגם — חניה . לזכותו של ערן ייאמר שחיכה בסבלנות רבה, וכך לבסוף מצאתי אותו לצד שולחן אבן באותה גינה, ערוך עם דף, עט וראשי פרקים לשיחתנו . כדי לא לקצר את השיחה החליט ערן לדחות שתי פגישות, ענה למספר טלפונים והשיחה נמשכה מעבר לזמן שנדברנו עליו מראש . אלמלא השמש הקופחת יכולנו, לפי דעתי, להמשיך ולשוחח עוד ועוד . הוא סיפר כי משפחתו המורחבת עתידה להיפגש אחר הצוהריים . "התגעגענו אחד לשני", שיתף . הקורונה הפרידה ביניהם בניגוד לטבע המשפחתי של...
אל הספר