260 שיחה שנייה אני : סוקרטס, ככל שאנו קרבים לעבר האור, אוזניי שומעות ליחושים שונים, ויש משהו בלחשושים אלה שמזכיר לי תינוי אהבה . סוקרטס : איש חיפה, הן יודע אתה דרכי יוון ואיי הים . אל תהי דאגה בלבך . אני מניח שטימיאוס לוחש דברי אהבה וכיבושין באוזני נערו ובטוחני שדבריו אלה מעלין את נערו במעלות החוכמה ואת טימיאוס מעלין הן במעלות החיפוש אחר היפה . אני : ומה אם ארוס חיפושים זה אינו עוטה בגד על גופו ? סוקרטס : נשמע לי, איש חיפה, שחרדותיו של קורצווייל איש גוגל מדברות מגרונך . הרי לא נפלת ברשת תאוות הכזב המנומסות של בני המערב, הלא כך ? אני : לא ולא, אך שמא נגביר קולנו לרגע קט ונקרא לטימיאוס כי הגענו הלום לפתח אורחותיו ? סוקרטס : לו יהי . מאוכזב אני מעט מחששך איש חיפה, אך לו יהי כך . טימיאוס איש העולמות המזמרים . הגענו הלום שלושה משׂיחים . גרוננו הניחר גדוש במילות שאלה, ספק ובירור ונשמח להסב עמך עם יין ומעט ארטוס בדבש . טימיאוס : הו סוקרטס ששעותיו תמיד עמו . דווקא כשחזיתי לרגע חולף בנצנוצי היפה שאינו מצוי בעולמנו המתעתע, זה שזוהר השמש מחוויר אל מול הווייתו, דווקא ברגע יקר ערך כיהלומי אטלנטיס ה...
אל הספר