מרקוזה: החברה כמעשה של אמנות

192 פרק עשירי חברה אסתטית אוטופית המממשת את חירותה במשחק נגזרים במידה רבה מתפיסת מימוש האדם של שילר . אבל בניגוד לשילר, שלא חתר בהגותו ליצירת תוכנית פעולה למהפכה אוטופית, מרקוזה, הנציג הבולט של האוטופיסטים המהפכנים, ראה במימוש האסתטי של האדם באמצעות דחף המשחק כלי ליצירת חברה אוטופית עתידית . "התלכדותם של הטכניקה והאמנות, העבודה והמשחק", טען מרקוזה, ג [ . . . ] פירושה מציאות אסתטית – החברה כמעשה של אמנות . " 53 אין כאן בהכרח מהפכה במובן המקובל . למעשה מרקוזה חשש מתוצאותיהן של מהפכות בנוסח המהפכות שרווחו בעולם, לעומק המאה ה- 20 : ג [ . . . ] אנו מכירים יותר מדי מהפכות", הוא קבל, "שבאמצעותן הדיכוי רק נשמר והתמיד" . 54 מרקוזה דיבר על התלכדות של גורמים בחברה ובתרבות שנתפסים מנוגדים, כמו טכניקה ואמנות, ליצירת דבר חדש ואחר ממהותם הקודמת . מעין פיוס שלם וסופי בין צורה לתוכן, פיוס שמוביל לגאולה מושלמת של האדם . בספרו ארוס וציביליזציה מרקוזה ראה לנגד עיניו את "פיוסם הארוטי של אדם וטבע בגישה האסתטית אשר בה הסדר, המשטר, הוא יופי והעבודה היא משחק" . 55 בהמשך לדברים אלה באותו פרק הוא אומר : "דחף המש...  אל הספר