164 פרק תשיעי חזירים, כלבים וחתולים – כולם מצויים בשירותו הנצלני של האדם באמצעות מערכת יחסים של אדם-חפץ, 3 שאין בה הדדיות בכיוון של העשרה ופיתוח . בכל מה שקשור להעשרה ופיתוח, האדם נמצא ביחסי גומלין רק עם עצמו ולמען עצמו . היחס לבעלי החיים המבויתים הוא יחס סופי, קרי, המטרה שלו היא אחת, לענג את האדם, וכל היחסים נעים ומתנהלים על פי כיוון זה . הוא סופי בהתייחסות אליהם כאל חפץ, הוא סופי בייעודן הברור למיתה, הוא סופי בייעודן לסיפוק הנאות האדם, הוא סופי בהיבט האתי המצדיק את ניצול בעלי החיים . אין ביחס זה פתיחות לכיוון אחר, למשל כיוון של הדדיות . ההצדקה האתית לשימוש בבעלי חיים בתור חומר גלם היא הגדלת אושרו של האדם, וגם אם ישנם יחידים וקבוצות שמעלים שאלות בנושא זה, ניצול סופי ומוחלט של בעלי החיים המבויתים נחשב למרכיב טבעי ומרכזי בתוך אותו מרחב שנקרא מקסום האושר האנושי . השליטה בבעלי החיים המבויתים מצליחה להחזיק מעמד במסגרת התפתחותו של המין האנושי עקב חוסר יכולתן של החיות לפתח אינטליגנציה שתאפשר להן להשתחרר ממעמד של אסירים בממלכת תענוגות לא להם . מצב עניינים זה מאפשר לאדם להשתמש במניפולציות פשוט...
אל הספר