72 פרק רביעי ההקבלה בין הציווי הטוטליטרי של אפלטון לחזונו של קורצווייל ניכרת . הרי חזונו של קורצווייל מכשיר את ג'ו להיות בדיוק אותו טוטליטר אבסולוטי שיוכל בתוך זמן קצר יחסית להורות לי ולקבוע בשבילי כמעט כל דבר . אם חושבים על זה – כשאני נמצא בחוויה המלאה שלי עם ג'ו, הרי שג'ו מורה, פוקד עליי ומכוון את חיי כבר עתה, ואני מציית לו מתוך תחושה שזו בחירה שלי . מטלטל להבין שאנו נמצאים במסגרת של מערך צייתנות הולך ומתעצם, כי מערך זה נבנה ללא התנגדות וכי אין בו כאב או דכאנות פרועה . להפך . הדכאנות נעשית על ידי שעשוע ועירור צרכים בלתי פוסק . באמצעות שעונים חכמים המחוברים לרשת ג'ו כבר פוקד עליי כמה עליי לאכול, מה לאכול, כמה לשתות, כמה אנרגיה עליי לצרוך, מה ואילו מוצרים לצרוך . באמצעות הפייסבוק הוא מגנה אותי, מרומם אותי, מחרים אותי וגורם לי לתייג אנשים מתוך בורות מוחלטת על חייהם . באמצעות יוטיוב הוא מספק לי מוזיקה שכלל לא ביקשתי ומכוון אותי לראות סרטים שכלל לא רציתי, אבל כיוון שהם שם אני כבר צופה בהם, וכל זה בשל טרגוט של מישהו נעלם שגייס את ג'ו בעל ניצוץ הנעורים הנצחי, החמוד והאהוב, למטרותיו . אני מק...
אל הספר