54 פרק רביעי Dupuy ) התנגדו לחשיבה הפילוסופית שהתפתחה סביב מקומו של האדם במסגרת התפתחות הגנטיקה והטכנולוגיה וראו בה חשיבה אנטי-הומנית, התמרדות ויציאה נגד הקיום האנושי . היידגר ודופואי האמינו כי היות אנושי משמעו התנסות בחוויית החירות ואף בהכרח למות . מבחינה זו האדם החדש, העתיד לבוא, שהביולוגיה תתמזג בו עם הטכנולוגיה, יאבד בהכרח גם את אנושיותו, את חירותו, את היותו בן תמותה, ולכן יזדקק למשמעויות חדשות . רוח הפוסטמודרניזם, ששלטה בהגות הביקורתית הכתובה והוויזואלית ( באמנות ובאדריכלות ) – שנעשתה דומיננטית מאז סוף שנות ה- 60 וביתר שאת בשנות ה- 80 של המאה ה- ,20 נתנה תנופה לחשיבה הפוסט-הומניסטית מעצם ספקנותה העמוקה בעקרונות ההומניזם שנטבעו במהלך תקופת הנאורות . ההוגים הפוסטמודרנים הטילו ספק בעקרונות שעמדו בבסיס הנאורות, כגון היותו של האדם קנה המידה, המרכז ונקודת ההתייחסות לכל שאר התופעות בעולם ; ההנחה שהאדם מכיל בקרבו מהות ייחודית, המכונה "טבע האדם", שמטרתה מימוש עצמי של האדם ; ההנחה שהשפה מייצגת במדויק את המציאות ; ההנחה שהסובייקט האנושי הוא בעל זכויות פוליטיות הדורשות ייצוג ; וכמובן, ההנחה ש...
אל הספר