18 הקדמה דלת המסוק, התיישב ליד הטייס, מנועי המסוק שאגו בעוצמה — ובתוך רגע היינו באוויר, טסים מעל נופי הארץ צפונה, אל שטח האימונים של הגדוד . עקב הרעש האדיר הייתה התקשורת בינינו בלתי אפשרית במהלך הטיסה . הרל"ש העביר לעיונו של האלוף כמה מסמכים . הוא עבר עליהם, ומדי פעם סימן משהו לרל"ש . שניהם היו מיומנים בזה, והבינו זה את זה ללא מילים . השעה הייתה מוקדמת מאוד, והם כבר היו עמוק בתוך העבודה שלהם . שני קצינים, האחד צעיר ונמרץ, כל העתיד עוד לפניו, השני מבוגר ולמוד מבצעים, שמו הולך לפניו . זה ריתק אותי להסתכל עליהם . האחד מעביר מסמך, השני מעיין ומסמן בעט או מחווה בידו . הראשון לוקח בחזרה את המסמך ומעביר למפקדו מסמך נוסף . חזיתי ברגעים אלה בתהליך עדכון האלוף באירועי הלילה, וכן בעניינים נוספים שהצטברו, שהרל"ש מצא לנכון לערב בהם את האלוף . זמנו של האלוף יקר, ומה יעיל יותר מניצול זמן הטיסה לעדכונים שכאלה ? הם מהירים, מתורגלים, ובעיקר — לא מסתחררים מהמסוק . איך אפשר לעבוד בתוך כל הרעש והטלטלות האלה ? הסתפקתי בהתבוננות משתאה דרך החלון על הנוף המשתקף מלמעלה, ובהנהונים עם הרל"ש כשעברנו מעל אתר מעניין...
אל הספר