פרק 15 על ספּיה, פיח, שיער גוף, חלל ריק, ברכיים פצועות ומדרש ישן אחד

234 מצליח לגבור איכשהו, על בני האדם התכסיס אינו פועל דווקא בגלל הדיו . תושבי העיר המהוללת ונציה צדים את הדיונונים האומללים, כי אחד המאכלים האהובים עליהם הוא פסטה ברוטב דיו דיונונים . זה לא כשר, אבל טעים מאוד . בהיסטוריה לא נשמר שמו של אדם, שהעלה ראשון בדעתו להשתמש בדיו הזה לא רק למטרות גסטרונומיות, אלא בתור חומר לרישום . מאז נקרא הדיו ספיה ( כך קרוי הדיונון באיטלקית ) בעולם כולו, וגם צבע השמן החום-כהה ( בגון הדיו ) נושא אותו שם . ספיה משמשת לרישום בציפורן, אך לעתים קרובות מאוד גם לציור במכחול . טכניקה זו התחבבה בייחוד על האדריכלים : מצד אחד, הציפורן מאפשרת להגיע לדיוק מירבי ; מצד שני, הוספת מים, טשטוש, תורמים ליצירתם של מגוון רשמים מפתיעים . מעניין שככלל, בטכניקה האמורה יש לקו ולכתם תפקידים שונים . הקו משמש כלי ביטוי ומביע דינמיקה ; הכתם, מנגד, נעשה מרכיב מארגן ומכנֵס . חשוב לציין שאת הכתם מניחים בנגיעה אחת, ללא צביעה . כמו הקו, הוא מנהל חיים עצמאיים, ולא בהכרח נמצא בגבולות הקו . כמו ברישום “חייל יושב חבוש קסדה“ מאת סלווטור רוֹזָה . אגב, אני מהמר שאילו היו מציגים את הסוס הזה באחת הגלרי...  אל הספר