פרק 14 על גוף, ידיים, רגליים ושאר דברים נלבבים

221 על גוף, ידיים, רגליים ושאר דברים נלבבים טפחתי על שכמו של יענקל‘ה, אמרתי : “זיי געזונט“ והלכתי הביתה . למחרת, בתיאטרון, הוא מיהר אלי וצעק בשמחה משהו ביידיש . “יענקל‘ה,“ הודיתי, “אני לא יודע יידיש . . . “ “איך זה יכול להיות ? “ הוא אמר המום, “שוחחנו כל כך יפה אתמול ! “ בני אדם מגלים רגישות רבה יותר לנימת הדיבור מאשר למילים . ללא הנימה, ללא מה שהסינים מכנים “מקצב חדור השראה“, הרישום יהיה מת, גם אם הוא יֵצא מושלם . הנימה עשויה להיות מלאה להט כמו ברישום של טינטורטו, מעודנת ונאצלת כמו ברישום של מודיליאני, מרוממת וחגיגית כמו ברישום של מיכלאנג‘לו, מאופקת ואדיבה כמו אצל אנגר, ועוד ועוד, אך היא נחוצה בכל מקרה . נימה קשורה ישירות לדגש . דגש עשוי להבליט את עומק החלל או את המשמעות, ואף להיות תערובת של שניהם . דוגמה לדגש על חלל יכול לשמש “אטיוד טורסו של גבר“ מאת רובנס . המקצב הקשתי, המלווה בהעצמת ניגודים כמו ב“בולרו“ של ראוול, מתגבר מן המותניים לכיוון הכתפיים ומסתיים בהבלטה חדה של כתם צל על השכמה הימנית ועל הצוואר, מה שמדגיש את תנועת הגוף מעומק החלל לכיוון החזית . מטען שלילי וחיובי הם תנאי למעבר...  אל הספר