רומן עם עיפרון 168 הנה הצמיח העץ ענף . זה לא היה עניין פשוט ! היה עליו לאמץ את כל הכוחות כדי שיישלף החוצה . דה ססטו מדגיש את המאמץ הזה . הוא עוקב בקפדנות ( ממש מתבקש לומר “ממשש“ ) אחר כל ענף וענף, על אופיו וייחודו, ורק אז מפזר עליו עלווה רטטנית . אמרתי “ממשש“, ונזכרתי ברעיון נוסף שהגה חכם סיני אחר מימי קדם : “אמנות קרובה הרבה יותר לרפואה מאשר לאסתטיקה . “ לדעתי, זה רעיון נכון מאוד . ללא ספק, הקדמונים לא היו טיפשים כלל ! אך נחזור לעצים . נתחיל מהגזע . קשה מאוד לרשום גזע של עץ, כלומר, לרשום אותו היטב . מהו גזע, בעצם ? שום דבר מיוחד . סתם גליל, צינור . בפרק הקודם דובר על הקושי לרשום דברים פשוטים . דוגמה לכך כיצד יש לעשות זאת יכול לשמש לא רק הרישום של דה ססטו, אלא גם רישומיו של הפסל הדגול שחי המאה העשרים, הנרי מור . עוד נדבר על מור, ובינתיים נציין שהוא היה במובנים רבים עורב לבן בקרב עמיתיו למקצוע, ולא מפני שעסק ברישום . הפָּסלים הם ככלל רשמים מעולים, אולי כי הם יודעים מה זה נפח לא מפי שמועה ולא על סמך התבוננות מן הצד, אלא מתוך מישוש בקצות אצבעותיהם . אך האם ראיתם אי-פעם פסל שרושם עצים ? רו...
אל הספר