147 זאת העדיפות ניתנת לחומרים הנ“ל . לעומתם, האמנים הוונציאניים, שגם לרשותם עמדו עיפרון קשה וציפורן, העדיפו בבירור חומרים כמו פחם או ציפורן מטושטשת : סֶפָּיָה בתוספת מים . מה הסיבה להבדלי ההעדפות ? הרי לכאורה, מדובר באותה תקופה ובאותה מדינה ( לפחות מבחינה גיאוגרפית ) . אכן, אך המקומות היו שונים מאוד זה מזה . טוסקנה היא מרחב מדורג ומסומן בבירור : גבעה, מאחוריה עוד גבעה, ועוד ועוד . . . אין זה מקרה שפרספקטיבה קווית היא המצאה של ציירי טוסקנה . האקלים יבש . אפשר לראות בבהירות למרחקים . נפח, פרטים, עומק המרחב נעשים גורמים בלתי מעורערים של התודעה החזותית, והצייר אינו יכול שלא להגיב עליהם . פחם הוא חומר מונומנטלי, מבהיק, חם, שלא כל כך מתאים למסירת פרטים ולפיתוח ; כן גם ספיה בתוספת מים . לעומת זאת, בציפורן ובעיפרון קשה, הרבה יותר קל לפתח את הנפח ואת החלל . רישום של מיכלאנג‘לו “אדם עם דגל“ לפרסקו “קרב קָשׁינָה“ - זהו ניצחון המבנה, הצורה והנפח . האמן קולט את השינויים המזעריים ביותר בנפח ובצורה בחוש ריח כשל כלב ציד, ואוחז בהם כמו בולדוג עד לשחזורם המדויק . מובן מאליו שכאשר מיכלאנג‘לו, בנה של טוסק...
אל הספר