רומן עם עיפרון 126 20 שסזאן צייר העתיקו כולם : אנגר, דגה, ואן גוך, סזאן . . . ווֹלאר, את דיוקנו, כתב בזיכרונותיו שכדי שהסשן יעלה יפה ( מספרם הגיע לכמאה ! ) , היתה צריכה לשרור דממה מוחלטת, שלא ישמעו אפילו נביחות כלבים, וששעות הבוקר שהקדיש סזאן להעתקה בלובר יהיו מוצלחות . ראוי לציין שכאשר צייר סזאן את דיוקנו של וולאר, הוא כבר היה סזאן - אחד מגדולי האמנים בעולם, ולמרות זאת העתיק את עבודותיהם של אמני העבר כמו סטודנט חרוץ . שכן, רנואר צדק : ציור לומדים במוזיאון . יש מצבים שהיינו רוצים להיות בהם זבוב על הקיר, עֵד בלתי נראה למתרחש . המעשה האמור קרה בשנת ,1628 כאשר פֵּטֶר פַּאוּל ( או כפי שהוא נהג לקרוא לעצמו בסגנון איטלקי, פייטרו פאולו ) רובּנס הגיע למדריד בשליחותה של האינפנטה, מושלת פלנדריה . זמן רב, כשמונה חודשים, הותירו את השליח ללא מענה . רובנס ניצל את הזמן שעמד לרשותו בצורה מועילה : תחילה צייר מחדש את “סגידת האמגושים“, עבודה עצומה פרי מכחולו שצוירה כעשרים שנה קודם לכן והיתה חלק מהאוסף המלכותי . רובנס שיפר אותה במידה ניכרת . אחר כך התחיל, לשם ההנאה וכדי להפיק מכך תועלת, להעתיק את ציוריו ש...
אל הספר