202 תיאור תהליך התפרקותו של הגוף ושיבתו אל העפר קשה לקריאה . צינתו המדעית לא משככת את המוחשיות . להיפך, ככל שהתיאור מדויק וטכני יותר כך נמלא הגוף המת חיות, עד שהוא קם, מעוות, איבריו נוקשים, מבהיל, כמו זומבי מקברו . דווקא הגוף המתפורר והולך עד שנעשה כמעט לאחד עם האדמה, הגופה, מבהיר עד כמה המוות מתחיל בחיים . בכל פעם מגיע הרגע שהיא מעלה בו על מסך המחשב המוטה קלות לעברי את תמונת פני בתקריב אכזרי ובלפנֵי תמידי . מעולם לא התייצבתי מול המצלמה אבל היא ממשיכה לעקוב אחרי שם בבואי ובהיותי ובצאתי, מרשיעה אותי שוב ושוב . אני יכולה לראות על המסך את חברותיה למערכת האסטרטגית בפעולתן על אחרות, בעודי ממתינה בלשכה הריקה בשלב הראשון של הפרוצדורה, משוחררת ומלאה אופטימיות אחרי המתנה שאין לה קץ בחדר ההמתנה, שבמהלכה ניהלתי למרינה את חשבון ההוצאות וההכנסות . מרינה, נעימת דיבור וסבר עד מאוד, פתחה את מפגשנו הראשון במכוות עלבון — העור רע, תכף לא תוכלי למרוח שם כלום, אני לא אוהבת את זה ( מרפרפת על פני קמט ) — וחיש קל עברה לשלב הענייני . היא הבינה מיד מה אפשר לעשות אתי ומה לא, בחנה אתי בכל זאת את מנעד כל האפשרויות...
אל הספר