בג"ץ מלחם נאיף מלחם נגד השופט השרעי, עכו והמחוז

ראויה אבורביעה 101 את אשר הדת מצווה . וריבוי נשים, כנראה בעליל, אינו מצווה של הדת המושלמית, אלא רשות [ . . . ] לא התעלמנו מן העובדה, כי ריבוי נשים הוא מנהג המושרש עמוק עמוק בחיי רוב העמים המושלמים, וכי הוא קשור קשר אמיץ עם האידיאולוגיה, המנטליות והשקפת העולם שלהם . מטבע הדברים, כי כל מקום בו נפוץ או נסבל נוהג זה, הוא נארג, נשזר ומשתלב לתוך כל מסכת החיים של אותו עם או אותה חברה, ונהפך למעין "נכסי צאן ברזל" של התרבות שלהם . אבל מכאן ועד לדרגת "מצווה" ממש - עד לדרגת חובה שהפרט מחויב למלא אותה - המרחק עדיין רב וגדול ! בל נשכח גם, כי לא כל מדינה, בעלת אוכלוסייה מושלמית, דוגלת בהיתר ריבוי הנשים ( ראה תורכיה ! ) [ . . . ] ואם מדינה מודרנית, כמו מדינת ישראל, ראתה צורך לבטל את האפליה הקיימת ולאסור את ריבוי הנשים על כל תושבי המדינה, אין להטיח דברים 376 כלפיה, כי היא התעלמה כאילו מחובותיהם הדתיות של אזרחיה המושלמים . בדומה להנמקות של הירשברג ובן-גוריון, גם השופט זילברג גרס שהפוליגמיה היא פרקטיקה שאינה מחויבת על ידי הדין האסלאמי, וככזאת האיסור עליה אינו מפר את חופש הדת . עם זאת, זילברג המשיך וטען ...  אל הספר