ראויה אבורביעה 63 משנת ,1951 ולתהליך הנלווה שהשתקף בקרימינליזציה הדרגתית של הפוליגמיה במהלך שנות החמישים והגיע לשיא בתיקון לחוק העונשין משנת 1959 . פרק זה יתמקד בשאלה כיצד הצליחה מדינת ישראל ליישב את הסתירה בין חוקים אלה ובין המשך התרת הפוליגמיה דה-פקטו . באותו עשור נמשכו המאמצים לחקיקה פרטית בנושא הפוליגמיה, ומאמצים אלה מנותחים בפרק כתהליך חקיקתי ופוליטי כאחד . בחירה אנליטית זו מאפשרת לעמוד בצורה טובה יותר על יחסי הגומלין שבין ההקשרים הפוליטיים והמשפטיים המרובים אשר השפיעו על המדיניות הישראלית ביחס לפוליגמיה . חוק שיווי זכויות האישה התשי"א - 1951 היה החוק הראשון שבמסגרת חקיקתו התמודדה הכנסת עם נושא השוויון המגדרי באופן ישיר . ניסוח החוק סימן את הגבולות של האזרחות הממוגדרת בישראל, וקיפל בתוכו את הדימוי של האישה הישראלית כאישה יהודית, ציונית, אשכנזייה ודוברת עברית . בשונה מההסדרים שהיו נהוגים תחת הממשל של המנדט הבריטי, הדין הפלילי הישראלי האוסר על פוליגמיה הוחל על האוכלוסייה המוסלמית למרות הדין השרעי שהתיר פוליגמיה . חוק שיווי זכויות האישה משנת 1951 מילא תפקיד מכונן בתיחום השוויון של הנ...
אל הספר